עסקאות נדלן פיקטיביות-עיון חדש במגילת רות

תקופת  מכתב המגילה :

ויהי בימי שפוט השופטים —בבסיס הקריאה החדשה עומדת טענה ותיקה   כי הזמן המשתקף בטכסט קרוב לזמן חיבור  ספרי שמואל ולשופטים{המאה השמינית לפנה"ס} ולא לזמן כתיבת ספר יונה או מגילת אסתר{המאה השניה לפנה"ס}  כפי שסבורים רבים מן החוקרים. אנו תומכים בדעת   תרגום השבעים המניח את המגילה  בין שופטים לשמואל כפי שגם יוסף בן מתתיהו מניח את סדר הספרים.  בעיקר  כיוון שהמגילה נאמנה לרוח  הטכסטים הקודמים לה{פלגש בגבעה} ולבאים.{שמואל א} להלן המוטיבים השווים : חברה חקלאית מעט פראית {קניה בנעל} ניידות ללא גבולות  {שדה מואב} שבטיות לוקלית { זקני העיר כשופטי דין } המונחים השווים : "לפנים בישראל"  { שמואל א פרק ט}"בית לחם יהודה"{שופטים}  וכן הזכרת קיומו של קיבוץ שבטי של בני אפרים בתוך נחלת יהודה{גם בשופטים וגם בשמואל מוזכרת העובדה הנ"ל}

אף מעבר לזה  קשה לקבל את העובדה שהכותב האדוק {מספר פעמים רבות נשבעים הגיבורים במגילה  בשם האל} אין לו מושג ירוק על חוקי היבמה או גאולת הקרקעות כפי שכבר גובשו בזמנו

כלומר שאם מדובר על כותב במאה השניה איך ייתכן שהוא "מתאר" נהגים בימי השופטים הנוגדים את חוקת משה!!{שכבר הייתה סדורה לחלוטין בשעתו בספר דברים ובשאר מגילות המקרא}-נספח א  

אלא אם כן זמנו של הכותב ניצב לפני גיבוש חוקת משה {ספר דברים} וכך עומדות רגליו של כותב המגילה במאה השמינית לפנהס {קו תחתון} ולא במאה השניה לפנה"ס –מיקום מחודש בפער של 600 שנה.

החוקרים המלומדים ניפקו מספר תירוצים ליישוב הקשיים ונידמה כי הם רחוקים מן  האמת. אומרים  שמדובר ברומן תקופתי פרי עטו של סופר שאינו מקורב לחוגי שומרי הדת{אבל לא הצליחו להצביע על אחד כזה} או ש" ויהי בימי שפוט השופטים" מתאים לויהי בימי אחשורוש {איך ניתן להסיק "מי לקח ממי..?}ובעיקר  ניתפסו לסיפא של המגילה שבה לכאורה נחשף הכותב ,מניעיו ותקופתו.

ח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  כוְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד

לית מאן דפליג שהרשימה הנועלת את המגילה אכן מסגירה  את זמנו של כותב  הפיסקה ומניעיו ותקופתו –במקרה דנן   בין מדרשי  כותבי ספר  דברי הימים{הכרוניסטים –מאה שניה לפנה"ס קו תחתון}- אבל אנו סבורים כי הסיפא של המגילה היא רק תוספת לטכסט המקורי אשר נוספה ע"י אותו כרוניסט ואינה מלמדת על תקופתו האמיתית של החיבור ואף מטשטשת ומרחיקה את הקורא מלעמוד על מניעי הטכסט המקוריים . –

כפי שניתן לראות כאן:

הרמז הראשון לקיומו של העורך המאוחר נמצא כמובן בסוף המגילה עם פירוט שושלת דויד . {פרה-דויד. } שאין לה שום קשר סגנוני עם הכתוב עד שם אבל טביעת כף רגלו ואני אומר רגלו כי היא גסה באופן כמעט בלתי ניתן להכחשה נמצאת כאן בפרק האחרון במגילה:

ד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל. טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ:  כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים.  טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.  יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד.  

ישים לב לעניין הבא  ד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל................................................

.........................................

מה? מה שמו בישראל? מה שמו בישראל של הילד הנולד שהנשים קראו בו לנעמי? ושלא יעלה על דעתו לומר שהפסוק מסתיים כך משום שעל פי המקור המקראי אין  מושג סגור של "לקרוא את שמו בישראל" אלא כנסמך להלן: דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל" 

ועוד ישים לב שאין כל קשר בין השם שניתן לכאורה{שוב ..?שוב קוראות נשים בשם התינוק הפעם אלו השכנות..}עובד לבין המשמעות הסימלית : "יולד בן לנעמי "  ..}

כלומר  ששמו המקורי של  הילד ייתכן  והושמט{אולי .."נעמן" ? כיוון שהן אומרות הינה נולד בן  לנעמי...ואגב נעמן הוא שם מואבי ידוע כזכור מסיפורו של אלישע ונעמן המלך המצורע } 

מסקנה : היד שטמנה כאן את השושלת {כרוניסט} היא שטיפלה בסידורו של הטכסט כך שיסתדר שעובד הוא בנו של בועז   וסבו של דויד   -ועל ידי כך יצר  את  ה"מחולל" האמיתי  שהכשיר את ההכרה הקאנונית במגילה.

אבל המגילה עצמה כוונתה לספר סיפור אחר מיפיפותה של רות והקשר שלה {הדמיוני והאנאכרוניסטי כפי שהוכחנו}לשושלת המלוכה.סיפור שהעריכה המאוחרת לא תפסה את דקויותיו.ואם תפסה הרי שהתאמצה לטשטש

קריאה חדשה במגילת רות

לאחר שעמדנו על זמנו הנכון של החיבור מייד מתנתקות כוונותיו של הכרוניסט מכוונות המחבר הראשון. הקריאה המסורתית המקובלת הפדגוגית כפי שנלמדת בבתי הספר ובבתי המדרש הדתיים והחילוניים כאחד מבוססת בעל כורחה על הנחותיו ועקרונותיו של האחרון.

זה המקשר בין רות לשושלת המלוכה .זה שאגב כך מעניק נופך של אידיליה לדמותם של גיבורי הסיפור: רות,בועז ונעמי ועם זאת מעמיד מולם את  ה"רעים" : בניה של נעמי {כפי שניתן להסיק ממשמעות שמם : מחלון וכיליון} שלא העמידו בנים, הגואל שלא גאל{הפלוני האלמוני כפי שנקרא שם במקור רות פרק ד}  והגיסה השנייה –ערפה שלא עשתה כמעשה רות ושבה על עקבותיה למואב.

אך לאחר ניתוק הכרוניסט מהמקור והשלת האידיליה מגיבורי הסיפור עולים קשיים גדולים מאוד המצביעים על כיוון אחר לחלוטין בפענוח המגילה.

אלו הם הקשיים:

1.הסיפור נטול האידיאליה מתברר  כדל. רזה וחסר עימות דרמטי .בניגוד לכל סיפורי פלגש בגבעה,ומיכה ובני דן ואפילו שמואל ועלי. איפה הדרמה?איפה הגילוי? בסך הכל סיפור פשוט על גאולת קרקע של איזו אלמנה שחזרה מסיבוב בחו"ל על רקע תקופת הקציר .אף אחד לא נמצא פה בסכנה ,אין פה רצח{פלגש} או דילמה{מיכה} או אפילו גילוי אלוהי{שמואל בבית עלי} –מה המניע לכל המגילה ? 

2. באופן מאוד משונה מתברר כי למרות שכל העלילה נסובה על ענייני גאולה,החזקה ומכירה וקניה של אדמה {ממש עסק נדלנ"י..} לא מוזכר אפילו פעם אחת התשלום בכסף !!

כלומר אנשים עוסקים פה במכירה וקניה של אדמות אלימלך אבל אף כסף לא עובר פה בין האנשים. בשעה שבמסורת המקראית והתקופתית אין רכישה אגררית ללא תשלום!{אברהם ומערת המכפלה, אגרות אל עמרנא, ירמיהו וענתות וכו וכו}

אם כן מה הסיפור?

דווקא הקושי הגדול של אי העברת התשלום בין בעלי החזקה מעניק רמז ראשון לפענוח הטכסט המקורי להבנת הדרמה החבויה ולכוונת נושא הכתב.

בתורת הכהנים {ספר ויקרא } –אשר במסורת הפרשנית קודם לדויטרונום ומתאים כמשקף  רוח החוק בתקופת חיבור המגילה כפי שציינו בתחילת הדברים כתוב:

כה כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ--וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו.  כו וְאִישׁ, כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ.  כז וְחִשַּׁב, אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ; וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ.  כח וְאִם לֹא-מָצְאָה יָדוֹ, דֵּי הָשִׁיב לוֹ--וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ, עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל; וְיָצָא, בַּיֹּבֵל, וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ.

הקריאה הנכונה {והיו לאורך השנים קריאות מאוד לא נכונות ..} בחוק הזה כי כדלקמן : אם בשל נסיבות כלכליות נאלץ בן השבט למכור {ליתר דיוק להחכיר  כפי שמתברר בסיפא של החוק –שמיטת היובל} את זכויותיו על הקרקע למישהו אחר ...קיימים בפניו  2 אפשרויות האחת :  האפשרות להציע לקרוב משפחה להיות הגואל .כלומר שיהיה מוכן ומסכים לשלם עבור החכירה בתנאי גאולה=השבת הקרקע לבעליו הראשון ללא כל פיצוי בשעה שיוכל לשוב ולעבד את האדמה .. הרעיון הוא  שימור בעלות הקרקע בתוך הפאטריה  ועיבוד האדמה .משום שבמקרה  הגרוע שבעל החזקה  הראשון אינו מצליח להתאושש- הרי שהקרקע  נשארת במשפחה ואף האדמה אינה ננטשת מעבודה בכל אותה התקופה. .

האפשרות השניה: היא חכירה בהסכם חופשי לתקופת זמן {שלא כמו הגואל} במקרה כזה אומר כאן החוק צריך בעל הקרקע הראשון שרוצה בחזרה את קניינו לפצות את החוכר על פי הערכת שווי של התבואה פחות השנים שנותרו ל"חוזה"..  

ננסה כעת לפרש את עלילות גיבורי המגילה לאור ביאור החוק .

אם כן, המגילה פותחת בסיפור של אלימלך שעוקר עם משפחתו מבית לחם. מה הוא עושה עם האדמה שלו? חכירה חופשית או גאולה?זו סוגיה חשובה המתבררת בהמשך

האיש נפטר ובניו נושאים להם נשים מקומיות . כדאי לשים  לב שהמחבר כמעט שח בזה על פי תומו ואין בזה אותה קריאת גנאי המתבקשת מהקריאה האידיאלית שנוספה עם הכרוניסט. לאחר שגם הם עוברים מן העולם {מחלון וכיליון שמות המסמלים את סופם של מי שעוזב את הקרקע שלו..!}שבה נעמי אל בית לחם וצמודה לה כלתה רות . אישתו של מי היא הייתה..?

מן הכתוב לא ברור לאן בדיוק היא שבה { וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים.}אך מהניסוח הבנאלי ניתן להניח כי היא שבה מן הסתם לחלקת משפחת  אלימלך.

עכשיו. מה המצב של האדמה ?מי מתחזק אותה כל השנים?מי החכיר אותה ?

בועז!

שים לב לזה:לאחר שהתיישבו במקום  רות יוצאת ללקוט אבל באיזו חלקה בדיוק..?הנה מפרש המחבר בדיוק: וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים; וַיִּקֶר מִקְרֶהָ--חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ

זאת אומרת...שבמקרה היא "נפלה על" חלקת השדה של בועז שהייתה פעם של משפחת אלימלך..

הנסמך הוא חלקת השדה לא בועז. זו הקריאה הנכונה ,לדעתינו. חלקת השדה {לבועז} אשר ממשפחת אלימלך .

ומכאן מתברר שהוא –בועז –כפי שמצויין בתחילת הפרק אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל--מִמִּשְׁפַּחַת, אֱלִימֶלֶךְ:   ... הולך בעוד כמה רגעים  להיתקל בגיסה המנושלת על ..אדמתה-אדמתו  האם יש רגע דרמטי מזה?

ואז קורה המפגש ובמקום לשלוח את בעלת החזקה האמיתית על האדמה  {שאינה יודעת אגב על מה היא דורכת ...} הוא –איש הזרוע- מגלה כלפיה חמלה ולוקח אותה תחת חסותו .

כשרות שבה אל נעמי עם הפרודקטים שאספה –מאיפה שאספה מתברר לנעמי יחסו של בעל הבית החדש אל המנושלות והיא פורצת בשמחה –מגואלנו הוא. היא מזהה אפשרות לסגור את המעגלים כפי שצריך

שים לב –הגאולה עדיין לא קרתה וכאן הוא  עצם העניין. שבקריאה הכרוני סטית ניתן היה להבין שעם שובה של נעמי  -האדמה של אלימלך עומדת למכירה ובועז ברוב אצילותו דואג לקנות את האדמה עם הנשים וכך מציל אותם מחרפת רעב והופך למייסד שושלת המלוכה. אבל הקריאה המקורית החושפת כי עיבוד האדמה של אלימלך נעשה על ידי בועז  -מרחיקה   אותו  מחוץ  לחוק . עיבוד ללא גאולה??אותו הדבר בעניין יחסו של בועז  לנשים,לנערות שלו ..הנה כאן אומרת נעמי לרות:  ב וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ, אֲשֶׁר הָיִית, אֶת-נַעֲרוֹתָיו. זה הבנאדם ככה הוא אין לו בעיה לדעת את נערותיו.ולכן היא {נעמי} שולחת את רות אל הגורן של בועז בלילה .{אבל מציידת אותה במשפט מפתח } 

ואז מה קורה? מה שקורה לכל גבר שמוצא נערה תחת רגליו : ח וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת; וְהִנֵּה אִשָּׁה, שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו

וַיֹּאמֶר, מִי-אָתְּ; . ורות עונה  את משפט המפתח : וַתֹּאמֶר, אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה.

אין אישה ללא ..גאולה.

ואז נופל האסימון לבועז: אישה ללא גאולה..אדמה ללא גאולה. אם אני גואל את האישה אני אוכל להשאיר את האדמה אצלי ..כחוק. וזה הפיתרון שנעמי נותנת לו...וזו הסיבה שבממכר כפי שיצויין בהמשך לא עובר שום כסף...!

המסר של נעמי עבר אליו כפי שניתן לראות בתגובתו של בועז  הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן ואף הוא לאחר שהבין מה שצריך לעשות : דואג להעביר אל נעמי  את הצעת הקניה של רות  {שש שעורים ומטפחת } הנה ככה  הוא קונה את רות

וַיֹּאמֶר, הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר-עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי-בָהּ--וַתֹּאחֶז בָּהּ; וַיָּמָד שֵׁשׁ-שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, וַיָּבֹא הָעִיר. טז וַתָּבוֹא, אֶל-חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר, מִי-אַתְּ בִּתִּי; וַתַּגֶּד-לָהּ--אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לָהּ, הָאִישׁ.  יז וַתֹּאמֶר, שֵׁשׁ-הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי:  כִּי אָמַר     (אֵלַי), אַל-תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל-חֲמוֹתֵךְ

נעמי תופסת את מה שבועז שלח לה :

.  יח וַתֹּאמֶר, שְׁבִי בִתִּי, עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין, אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר:  כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי-אִם-כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם

{שים לב כמה שקולים המעשים . השליחות שנעמי שולחת עם רות אל בועז והשליחות ההפוכה.

ואם זה מהדהד לך עם הסיפור על תמר ויהודה בספר בראשית עם המקל  והמין והמסר שעובר עם החפצים  והמשפט מול השער של העיר ואפילו מות הבנים ער ואונן מתכתב עם הסיפור הזה  לא בכדי .גם זה סיפור קדום מתולדות שבט יהודה..}

עכשיו בועז הולך  להשיג את  החוק אבל עם טריק. . הוא כבר קנה את רות והגואל יהיה חייב  עכשיו להשיב  לו את הקרקע  כפי שקראנו בתורת הכהנים –ספר ויקרא למעלה

בועז  קורא  את קרוב המשפחה לעיני עדים ומציע לו לקנות את השדה של נעמי..עניין שהגואל נענה לו מייד אך לפני שהאיש  מספיק לחגוג את  רכישתו ..בועז מודיע לו  אני כבר קניתי  את האישה....  

ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז, בְּיוֹם-קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי; וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת-הַמֵּת, קניתי (קָנִיתָ)--לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת, עַל-נַחֲלָתוֹ

במקרה דנן הקריאה החדשה תומכת בכתיב ולא בקרי כמובן.

הגואל אינו מוכן כמובן לעבור על החוק{"להשחית את נחלתי"} ומייד מוכר את זכותו לבועז קונה האישה והקרקע {ושוב,כסף לא עובר אלא רק קניין  משום שכעת גואל האישה הופך לגואל הקרקע..}

שים לב לסינופטיות המעניינת שבמגילה. בתחילה  נעמי מאבדת את הבנים.מקוננת בפני הכלות ואחרי כן בפני תושבי בית לחם והנה בסוף .סוף טוב. היא הופכת לאומנת לבנם של בועז ורות. הכתוב מתעקש לסגור את המעגל ע"י קריאות השכנות" ילד יולד ל..נעמי.

לסיכום:

לאחר בירור וניתוח  קבענו את  מיקום זמן כתיבת המגילה המשוער. עם זאת עלה הצורך לנתק את הוספת העורך מן הטכסט הראשוני . מן  הקריאה החדשה עולה סיפור שונה מזה הפדגוגי . מין סיפור שבטי פולקלוריסטי מוסרי  עם פלוט משפטי דרמטי  ועם פיתרונו .ייתכן וזה חלק מתוך שרשרת המסורות הקדומה שנכתבה על גבי מגילות המשויכות למקדש יהודה –מקדש בית לחם . בסיפור הזה. הגבר האדמה הטרגדיה המשפחתית  הנערה  החוק וחכמת האישה  תופסים בו חלק מרכזי –הם המוטיבים החוזרים ושבים במסורות שבט יהודה. תמר ויהודה, כלב בן יפונה, פרץ וחצרון .

רות מתבררת כדמות שולית במהלך המאורעות ואילו נעמי היא למעשה הגיבורה האמיתית זו הסובלת מאסון  שבחוכמתה מניעה את העלילה לסוף טוב .כמו במעשה חנה,מיכה,תמר, ודבורה יצירי התקופה. 

העריכה  המאוחרת נצטרכה להקשר תכליתי יותר על מנת להקדיש את הטכסט ולשם כך הוסט כובד משקל העלילה ורות עברה לקידמת הבמה-מגילת רות.