בנות או לא לבנות?

• 
  
• במדבר כז

  א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר. ג אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה בַּעֲדַת-קֹרַח כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָה.

  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. ט וְאִם-אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. י וְאִם-אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. יא וְאִם-אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
• 
  
• הבעיה הגדולה שנותרה כאן באוויר בלתי מדוברת היא על מה הבנות האלו מדברות בכלל? מי חילק. מה חילק. איפה חילק. כל עניין הירושה והאחוזה {?!!} הם עניינים כל כך אמורפים לקוראים בעוד "אנחנו" רגלינו עומדות במדבר ציה. בישימון . החלוקה או הירושה או הההתנחלות הן אפיזודות עתידיות רחוקות מאוד שיגיעו רק עם הכניסה לארץ וגם אז לא {יהושע כד} ואם נגיד שמדובר בעניין של "זכות" כלומר שהבנות של צלפחד דואגות לנחלה המתעדת לבא בעוד ...2-3 ספרים...עדיין קשה להבין איך הן אמורות לקבל אחוזה ממשית {הכתוב ממש משיח לתומו כאילו הייתה כבר נחלה אמיתית לצלפחד..}ואיך עם האחוזה הן "מצליחות" לשמור על שם האב -כלומר שאין התייחסות לגורלה של אותה נחלה בדור אחד שאחריהן!..כמו כן החוק בדברי האל מדבר על בת. שאם אין בנים לאב הבת היא היורשת. רוצה לומר שזכויות הבת נדמות לזכויות הבן שאינו . אבל בדיני הירושה המקראיים {דברים כא} ברור לחלוטין יתרונו של הבכור {כיפליים} על כל אחיו ואילו כאן דומה שהחלוקה היא שווה ואף לא מצויינת בכורה מבין חמש הבנות. ..!!  אין כל פתרון אפשרי מלבד האבחנה שלפנינו טכסט מורכב . שהתחבר ממקור +מילואים. על מנת להכיר את המקור את שכבת הבסיס יש לצלול אל השורות מן ההתחלה ולקרוא אותן ללא משפטי הלוואי -התיאור- הנספחים. אני יודע שזה עלול להישמע קצת "מעגלי" אבל אפשר לנתח ולהעמיד הצדקות לוגיות לזיהוי משפטי הספח . על דיברתי . המקור יהיה הסיפור הבסיסי נטול הפרשנות שבו בנות צלפחד למשפחת מנשה פונות אל אלעזר הכהן . על פי ספר יהושע -אלעזר הוא הסמכות הכהנית הראשית לאחר {!} חציית הירדן. כך שמבחינת "זמן האירוע " מדובר על התקופה הנכונה ...לטעמי -ואני הולך לומר פה משהו שיפתיע אולי .. הטענה של הבנות בסיפור המקור אינה טענה לירושה! את הטענה הזאת שמדובר בשאלת הירושה הסיק בעל התוספות שמיזג אל הסיפור את החוק וכן הוסיף וקישר "תולדות" לבנות והניח לצידו של אלעזר את משה. כך נוצרו החיספוסים בטכסט. במקור שארית המגילה המקורית-הנמצאת בבסיס הדברים שלפנינו בקשה לספר ככל הנראה על בנות -אחיות שביקשו לא להינשא{!} אלא לחיות ביחד ולהוות מצבה חיה לאביהם האהוב {שלא חטא} הבקשה לנחלה היא האמצעי למטרתן ולא המטרה עצמה. אך בעל התוספת לא ירד לסוף דעתו של המקור וסבר שזוהי דוגמא "טובה" המתארת חוק שאולי היה מקובל בזמנו ואולי לא {אני באופן אישי חושב שלא. אני חושב שהוא מתאר חוק של אידיליה. המקרא לכל אורך תיאור השתלשלות הדורות מן "האבות" דרך השופטים ועד המלכים מקפיד לשמור על רעיון חשיבות הולדת זכר. אילו הייתה הנקבה הנולדת שוות זכויות אמיתית-לא הייתה מתוארת שום היסטריה או דאגה להולדתו של בן במשפחה..}
•