ט וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ--הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, עַל-שֹׁמְרוֹן--וַיָּצַר עָלֶיהָ. י וַיִּלְכְּדֻהָ, מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בִּשְׁנַת-שֵׁשׁ, לְחִזְקִיָּה: הִיא שְׁנַת-תֵּשַׁע, לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, נִלְכְּדָה, שֹׁמְרוֹן. יא וַיֶּגֶל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן--וְעָרֵי מָדָי. יב עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת-בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ. {פ}
יג וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם. יד וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי--אֵת אֲשֶׁר-תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא; וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב. טו וַיִּתֵּן, חִזְקִיָּה, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף, הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה; וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ. טז בָּעֵת הַהִיא, קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת-דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת-הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה, חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם, לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.
יז וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-תַּרְתָּן וְאֶת-רַב-סָרִיס וְאֶת-רַבְשָׁקֵה מִן-לָכִישׁ אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד--יְרוּשָׁלִָם; וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס. יח וַיִּקְרְאוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת;
המון דיברנו כאן על "מקורות" ועל מגילות שונות שהותכו אל טכסט אחד -הטכסט המקראי שאנו קוראים בו היום. והנה כאן הזדמנות קלאסית להבין על מה מדברים. על פי הפס יג -טז הגיע חזקיהו להסכם בר קיימא עם סנחריב. אבל פתאום בפס הבאים נזרק הקורא אל סיטואציה שאינה מכירה כלל בהסכם הזה. מצב של מצור ,והתגרות וחשש ופחד. "הוצא" את הפס הנ"ל מהחיבור והרי לך רצף טבעי של הדברים הכתובים. כלומר שמה כתוב בפס יג-טז היה שייך ככל הנראה למגילה{מקור} אחת המספרת על עלייתו של מלך אשור על ירושלים ועל הפיתרון הדיפלומטי -כלכלי ששלף חזקיהו בעבור למנוע המלחמה. ואילו הדברים האחרים היו כתובים ביד אחרת שסיפרה על העימות על חומות ירושלים. הסיבה שבכל זאת אנחנו מקבלים את הפרק באופן הזה -קשורה לעבודתו של המצרף שעמד בפני קושי עריכתי. שחייב את תחיבת המגילה הקצרה בין חלקי המגילה הארוכה. כיוון שעל פי המגילה הארוכה - ט-יב ויז -עד הסוף נטען כי בשנה השישית לחזקיהו עלה סנחריב על ירושלים וכל עניין רבשקה קשור בו. ואם זה נכון ובסופו של הסיפור סנחריב מקבל בעיטה חזרה לנינוה בחסות הפרוייקט "מלאך לצרה" אז מה לעשות עם המגילה הקצרה המספרת שלאחר מכן {!!} שמונה שנים מאוחר יותר - חזקיהו עוד עושה עסקים משפילים עם סנחריב. סתירה קשה. לכן הפך המחבר-המצרף את המגילה הקצרה לבשר מבשרה של הארוכה הלא הם פס יג- טז. וכך הוא פותר את הסתירה עי שהוא ממקם את סיפור רבשקה בשנה הארבע עשרה של חזקיהו. כלומר שעתה יש לנו כאן 2 מסעות של סנחריב. בראשון הוא קיבל פיצויי מלחמה והלך לדרכו ובשני הוא בא לסגור עניין וחזר עם הזנב בין הרגליים. עניין של סינטיזה מדרשית. והאמת ההיסטורית גם היא סינטיזה. שעל פי האנלים של סנחריב אנחנו יודעים שהוא יצא אמנם ליותר ממסע אחד. ליתר דיוק 3 מסעות אך יחד עם זאת רק השלישי מתייחס לחזקיהו ושם נכתב דווקא תיאור המשקף את דברי המגילה הקצרה.
