הארון

 השאלה העיקרית היא מה עומד מאחרי הסיפור של הארון. נחיצותו בדברים הללו על כל פנים מפוקפקת מאוד כי ממה נפשך אם הלוחות שקיבל משה מעשה ידי האל {האורגינליות} "ירדו ככה" חופשי בלי שום אריזה בשביל מה היה צריך ארון ללוחות המשוחזרים ?! איפה התכוונו לשים את הראשונות ? עיון חופשי יותר בדברים עשוי להעלות את המחשבה כי התמונה הזאת כאן -המתארת את הכנסתן של הלוחות אל הארון מבלי שמישהו חזה בהן{!}באה לקבוע במסמרות "עובדתיים" -"סיפוריים" את האמונה שבכלל היה ארון כזה ומה היה בתוכו!!..אם המוטיבציה שנחשפה כאן היא נכונה הרי שבתקופת חיבור הדברים {של ספר דברים } כבר אבד הקשר עם הארון ותכולתו..ואכן עיון נוסף בספרות הנבואה בשלהי הבית הראשון {המקורות לספרי מלכים ,עמוס,הושע ,ישעיהו הראשון וחלק מירמיהו } מעלה כי במקומות שאפשר היה לצפות שיוזכר קיומו של הארון הוא אינו מוזכר. ולא רק זה אלא אף זה : קשה להעלות על הדעת את הרקע לאירוע הדרמטי שציינו בעבר אותה המציאה של ספר עתיק במקדש תוך כדי עבודות השיפוצים בימי יאשיהו שגרמה לרפורמה כל כך גדולה בשעה שקיים ארון שיטים ובתוכו לוחות בכתב האל..!! קשה עוד יותר להסביר כיצד התקיימה עבודת האל הסינקרטית בירושלים כשהנביאים כולם מצביעים ומוכיחים כנגדה באותות ובמופתים ואף אחד אינו מצביע על הארון ובתוכו הדיברה הראשונה ...כל ההיקשים האלו מוליכים למסקנה אחת והיא שהארון הפלאי שמילא תפקיד ככ גדול בימי האחדות המדינית כפי שמתוארת בספרי שמואל- במלחמות נגד הפלישתים ובקביעת קדושתה של עיר המלוכה הפסיק למלא כל תפקיד בשנות המלוכה היהודית והישראלית. ובמילים אחרות : לחפש ארון שהפסיקו להאמין שהוא קיים כבר לפני 2600 שנים..זה מבצע יפה לפרסום מגזין אבל לא לארכיאולוגיה רצינית

הסיפור בפרקנו אינו מסתיר את אי קיומו של הארון בכלל ... אלא את את אי קיומו בשעת הסיפור..ואת אי היכולת של הקוראים להצביע ולהיווכח מה יש בפנים בתקופה שבה עלו הדברים. עכשיו אם אתה שואל -האם יש בסיס היסטורי לסיפור? אני חושב שכן .וגם ציינתי שה"עדויות שבכתב" מאוד עקביות בנוגע לתקופה שבה לארון היה תפקיד חשוב בקביעת עיר הקודש וביציאה למלחמה כנגד הפלישתים. { ועם זאת כדאי לשים לב לאופי העדויות . העדויות בשופטים ובשמואל מציינות ומתייחסות לארון כ"יישות מקודשת" לעצמה מבלי להתייחס כלל וכלל לתכולתה דומה כאילו הארון בנביאים ראשונים ריק מכל רליקויה או חפץ קדוש אחר . האם היה בו משהו וכבר לא עוד בימים הקדומים שסיפרו על מלחמות הפלישתים? האם מלכתחילה קודש הארון בלי החפץ כמתאים ביותר לאל ללא דמות? קשה להכריע }

את כיפה אדומה של האחים גרים.זו אגדה,מוסכמת . אבל!האם ישנם עובדות היסטוריות שאנו יכולים לדלות מן האגדה?שאלה ראשונה.ושאלה שניה האם ישנה שיטה שבה ניתן למיין או להבחין במידה גדולה של סבירות בין העובדות לפנטזיה בתוך האגדה? לגבי הראשונה אפשר להסיק במידה רבה של בטחון שבאירופה היו..יערות.היו גם זאבים.היתה טכנולוגיה של צביעת בדים..וקליעת סלים..היו דלתות מעץ.. וכו וכו.האם זאבים טרפו בני אדם?אולי.. רק אתמול קראתי על אדם שננשך קשות עי זאב ב..רמת הגולן.האם הייתה מסורת של כיבוד אב ואם?כנראה שכן וכן הלאה .. אותו הדבר בסינדרלה. היו ארמונות.היו נסיכים וצארים ונשפים אלו לא האגדות שבאגדות. הפיה .הדלעת .נעל הזכוכית הן מצד העל טבעי .מכאן אתה למד שהדברים או החפצים הנעשים על ידי העל טבעי שייכים לעל טבעי .ליסוד הפנטזיה.וזה עיקרון שחוזר על עצמו כמעט בכל אגדה.אם האדם עושה משהו על טבעי הרי שמיוחסים לו כוחות על טבעיים מראש כמו הרקולס.אלישע.אליהו וכו.עכשיו בא נחזור לארון ...האם מדובר בנעל זכוכית או בסל של כיפה אדומה? והנה עיון מדוקדק יותר ייתן לנו את התשובה . הכתובים לפנינו הקפידו באופן משונה לתאר את בניית הארון.מציינים באופן חד משמעי כי משה (הנגר?עוד נגר שמייסד דת עולמית ?) בנה בעצמו את הארון והלוחות ואילו האל רק כתב עליהן...ודע שהכתובים העניקו חשיבות רבה להפרדה הזו וטרחו לספרה .שהארון עצמו נעשה ע״י האדם במובן הזה הוא הסל . הוא היסוד הריאלי .ועוד טרחו לציין שהלוחות הוכנסו על ידו אל הארון הסגור זא שהוא העד היחידי לאירוע .הכתובים מעידים על עצמם כמקבלי המסורת ויחד עם זאת כעדים היחידים...זה כבר מוטיב המתאים יותר לזכוכית..

דברים יב ג} וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא

בפרק הזה נמצא האסנס של כל ספר דברים ולעניות דעתי גם של כל כתיבת התורה. שני חידושים עולים כפי שכבר ציינו כאן לפניי: החרם. ואחדות מקום הפולחן . 2 עקרונות חדשים בספרות התורה. עכשיו אני רוצה להרגיע את כל הדואגים מן הקריאות הגיהדיסטיות שבפרקינו - הכתובים אמנם מטיפים באופן חד משמעי למלחמת חרמה על כל המשתמע אבל כדאי גם לציין שמבט היסטורי נטול פניות יוכיח שמדובר בצק בלי כיסוי. שום מלחמת השמד מצד הישראלים-יהודאים לא התרחשה באמת לא באופק הזמנים שבו נמצא מחבר הדברים ולא בעבר הרחוק שעליו הוא מדבר. ההפך הוא הנכון! הקורא לשמד הוא זה שלמעשה היה נרדף. הוא זה שבעברו הושמדו-הוגלו בני עמו .או בני אמונתו . הקריאה האמיתית של הפרק הזה והמניע לכל הדברים היא הקריאה לנקמה. בספרות המאוחרת {מאוחרת בהרבה.. } זה יתנסח באופן אחר : "שפוך חמתך על הגויים אשר לא יידעוך" 

לא תבשל גדי בחלב אימו

"לא תבשל גדי בחלב אימו"  

• כל כך הרבה הטיות  עי כל המפרשים הקדמונים והחדשים והקושי העיקרי הוא כמובן -היכי דמי . כלומר על איזה מקרה מוטל ה איסור. האם ישנה סבירות ריאלית כי בימים קדומים היו מבשלים גדיים בחלב אימותיהם דווקא? האם על פי ניסוח האיסור מותר לאכול גדיים בחלב סתם ? האם מותר לאכול כבש בחלב אימו? וכן הלאה.. קשיים גדולים מאוד. ואילו כוונת הכתובים המקורית היתה ככל הנראה מוסבת על מקרה אחר לחלוטין. מקרה המאפשר לכתובים לצייר מצב ריאלי ובאופן סימולטני גם למשול משל. טכניקה אהודה שנונה ויצירתית . והוא שאין לבשל {או לאכול} גדי שהוא צעיר מאוד -גדי תינוק {בחלב אימו} והטעמים הן מתחום הפרקטיקה של מגדלי הצאן וגם מן הצד הפדגוגי { כמו " שלח תשלח האם על הבנים"} ולא פחות מאלו גם מן הצד הסמלי כאמור בירמיהו {הלא הוא ספר המראה של דברים ..} "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" . {אם אכלת את הבוסר כי אז ירעבו הילדים }והוא גם המשל המונח בבסיס הדברים הללו

עבד לעולם?

ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.{שמות כא} 

 העבד המסרב לצאת לחופשי בשל אהבתו למשפחתו ו"עונשו" במרצע..אבל שים לב כמה קשיים יוצרים הפסוקים האלו אם הולכים על דרך התיאור הזה. 1. מה העניין של המרצע? במה הסימן שנותנים בגופו של העבד שמימלא אין בכוונתו לברוח מתאים לסירובו של העבד להשתחרר?2. מה פירוש ועבדו לעולם, האם כוונת הכתובים לאסור על האדון לשחרר את העבד גם אם נמאס לו ממנו ? כלומר שהאדון הופך עכשיו לעבד..?...איי דונט דינק סו...והנה נקרה לנו פתרון אפשרי בפס ו: והגישו אדוניו אל האלוהים. כלומר האדון סוחב את העבד אל המקדש או אל המזבח או אל הכהן -רוצע את אזנו במרצע ואז ..{וכאן מגיע הדבר..} ..ואז..העבד הופך להיות עבד של...אלוהים! ועבדו לעולם מתייחס לתחילת הפס "אל האלוהים" ולא אל אדוניו. זה הסימן שהמרצע מסמן מעבר משליטתו של האדם אל האל. עכשיו אפשר להבין את כל הטקס הקמאי הזה. על כל משמעותו. העבד שצריך להיפרד ממשפחתו זוכה לחסותו של המקדש המקומי וכך הוא יכול להנות מחופש יחסי וגם לשמור על קשר עם משפחתו וביתו . הוא אמנם השתחרר מאדון אחד אבל עכשיו הוא מתחיל לעבוד אדון אחר לא פחות תובעני. וספר דברים שכבר היה רחוק מאות שנים מאותם טקסים עתיקים לא הכיר אופציה כזאת וגם לא עלה בדעתו הקשר בין "אהב את אשתו ובניו" לפיתרון המרצע לכן הוא מביא את החוק באופן הסכמטי שלו מבלי להזכיר את הטיעון המשפחתי.הוא לא מבין מה הקשר. הוא רואה את העבד ללא כל משפחה ללא כל דילמה סתם אחד ש"טוב לו עימך". ודע גם את הקשר הישיר לירמיהו ולכל הסאגה שלו עם המלך והשרים ושחרור העבדים . קשר שעליו אנו מדברים השכם וערב מאז פתחנו את משנה תורה..