ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.{שמות כא}
העבד המסרב לצאת לחופשי בשל אהבתו למשפחתו ו"עונשו" במרצע..אבל שים לב כמה קשיים יוצרים הפסוקים האלו אם הולכים על דרך התיאור הזה. 1. מה העניין של המרצע? במה הסימן שנותנים בגופו של העבד שמימלא אין בכוונתו לברוח מתאים לסירובו של העבד להשתחרר?2. מה פירוש ועבדו לעולם, האם כוונת הכתובים לאסור על האדון לשחרר את העבד גם אם נמאס לו ממנו ? כלומר שהאדון הופך עכשיו לעבד..?...איי דונט דינק סו...והנה נקרה לנו פתרון אפשרי בפס ו: והגישו אדוניו אל האלוהים. כלומר האדון סוחב את העבד אל המקדש או אל המזבח או אל הכהן -רוצע את אזנו במרצע ואז ..{וכאן מגיע הדבר..} ..ואז..העבד הופך להיות עבד של...אלוהים! ועבדו לעולם מתייחס לתחילת הפס "אל האלוהים" ולא אל אדוניו. זה הסימן שהמרצע מסמן מעבר משליטתו של האדם אל האל. עכשיו אפשר להבין את כל הטקס הקמאי הזה. על כל משמעותו. העבד שצריך להיפרד ממשפחתו זוכה לחסותו של המקדש המקומי וכך הוא יכול להנות מחופש יחסי וגם לשמור על קשר עם משפחתו וביתו . הוא אמנם השתחרר מאדון אחד אבל עכשיו הוא מתחיל לעבוד אדון אחר לא פחות תובעני. וספר דברים שכבר היה רחוק מאות שנים מאותם טקסים עתיקים לא הכיר אופציה כזאת וגם לא עלה בדעתו הקשר בין "אהב את אשתו ובניו" לפיתרון המרצע לכן הוא מביא את החוק באופן הסכמטי שלו מבלי להזכיר את הטיעון המשפחתי.הוא לא מבין מה הקשר. הוא רואה את העבד ללא כל משפחה ללא כל דילמה סתם אחד ש"טוב לו עימך". ודע גם את הקשר הישיר לירמיהו ולכל הסאגה שלו עם המלך והשרים ושחרור העבדים . קשר שעליו אנו מדברים השכם וערב מאז פתחנו את משנה תורה..
