א} וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: {ב} וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהוָה: {ג} וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: {ד} וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: {ה} וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: {ט} וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ: {י} וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: {יא} וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: {יב} אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ: {יג} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: {יד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף: {טו} וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: {במדבר יב}
הקונפליקט האמיתי בין האחים - על פי הכתובים הללו ,כלומר על פי כוונתם המקורית הוא אחר מכפי שנראה ממבט ראשון . אמנם הטריגר לכל הסיפור מתחיל ב"אישה הכושית" אבל הפולמוס הזה הוא רק חלק ממאבק גדול יותר -וזה לא מאבק על ההנהגה . אוה לא. פה מדובר על ויכוח עקרוני בשאלת נביאי האמת. או ליתר דיוק מהי ההיראכיה הפנים נבואית.מי נביא גדול . מי נביא קטן. ומה יהיו נקודות ההתייחסות לקביעת המדרג בגילדה הזאת. ואת זאת ניתן להקיש מתגובתו של האל. המספקת את הקריטריונים הבאים: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ . וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה יַבִּיט.." כלומר שנביא האמת {והמקרה כאן מדבר על נביאי האמת -על אותם אנשים שעליהם יש הסכמה כללית כי הם נביאים בשונה מהמקרים המצויינים בדברים יז וכן ירמיהו לח } נביאי האמת המוכרים ,המקובלים כמי שמתארים את דברי האל באופן ישיר ומילולי. היודעים לתאר תמונה בהירה של מציאות עתידית -אלו הם הראשונים במעלה. אלו המביאים את דברי האל -בסמל או בחזון שצריך לפרש אותו {"בחידות"} שרואים מילים אך לא רואים תמונה אלו המשניים וכן הלאה במדרג . הטכסט הזה במקורו -תכליתו לתאר בפני הקורא, המאמין בן תקופת הנביאים את מעמדם המקצועי של אנשי הנבואה. המחלוקת על האישה הכושית היא מחלוקת בין אנשי מקצוע. מטענתם של מרים ואהרון על התקשורת שלהם עם אלוהים ניתן להבין שמה שבעצם הם אומרים זה ש.." שעל פי סמכותינו כנביאים ועל פי פירושם של החזיונות שהגיעו אלינו" - אסור לקחת אישה מבני כוש. לית מאן דפליג וגם הטכסט המקראי כאן תומך בדעה שלמרים ולאהרון כל אחד בנפרד או ביחד יש מהלכים אצל האל. עובדה שהאל מדבר איתם כאן בפרק הזה באופן ישיר . ללא מתווך. אך הפרק הזה גם קובע שמדובר באירוע נדיר. כי בד"כ הוא מדבר כך רק עם משה. ורק משה זכאי להכריע ולחוקק חוקים ולהכריע כיוון שhe is the real deal . כל מה שנובע מזה : העלבון,הרכילות, הצבע של האישה, העונש והצרעת הם סיפורים משניים לאירוע שאותו המקור מבקש לתאר. חלקם אגב אפשר לזהות באופן ממשי כגלוסות -אבל זה עניין לתגובה אחרת. מיינד יו שגם בחינה היסטורית תומכת בניתוח שהבאנו למי שיקרא את המחקר של פרופ ענבר בנבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי{מוסד ביאליק} יגלה את השינוי שחוללה תרבות ישראל הקדומה בתפקידו של הנביא לעומת התרבויות האחרות בזמן העתיק{בבל,אשור,מצרים,פניקיה,יוון } היא איחדה את התפקידים שבזמן הקדום מאוד היו מחולקים בין כמה אנשים. היה החוזה שאותו היו שואלים , היה הפרשן שתפקידו לפרש את דברי החוזה והיה גם את המאמת שתפקידו לאשר האם הנבואה אמיתית או לא. חשיבותו של הפרק הזה מבחינת הסופרים הקדמונים היא קביעת מעמדו האוטונומי של הנביא בישראל . הוא לא תלוי בכהנים {אהרון} כמו גם לא בכריזמה הציבורית שלו {מרים} . בשפה של היום היינו אומרים שהוא לא פוליטיקאי ולא סלב...
