כט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: {ל} וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: {לא} וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: {לב} וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:
{במדבר י}
הקושיה הגדולה ביותר שכדאי לשים לב אליה נמצאת בפרשה של חותן משה.מה בעצם מבקש משה מחותנו(כזכור הוא נקרא יתרו.במסורת אחרת בספר שמות) משה מבטיח לחתנו כי אם ימשיך איתם יהיה לו טוב .אך האיש מודיע שהוא חוזר לארצו .משה עונה לו לכאורה כי האל יעריף עליו טוב אם יואיל הוא להימשיך איתם בדרך(אבל הוא כבר אמר את זה!)ושכדאי שישאר איתם משום שזקוקים לו בעבור שיהיה הגשש שלהם או המדריך שלהם(והיית לנו לעינים)?!וכל זה כשאנו קוראים על עמוד הענן המנחה את בני במדבר?!קשה מאוד
והיית לנו לעיניים -פירושו ככל הנראה אינו ״והיית לנו לצופה,למדריך,למנחה״ אלא למאסף .או במילים אחרות למשמר אחורי. עין הדרך-קצה הדרך .או הצומת שעל הדרך .משה מבקש על פי הסיפור הזה מחותנו המדייני לקבל על עצמו תפקיד אחראי של איסוף התועים .והכוונת הנגררים מאחור.
איננו יכולים לפרש את "והיית לנו לעיניים" כ"והיית לנו למדריך" משום שמדוע משה צריך את חותנו כמדריך דרך בשעה שמסופר לנו בפס האלה באופן חוזר ונשנה כי עמוד הענן הוא המדריך והמוביל את המחנה!!! סתירה. לכן אין דרך אחרת אלא לנסות להבין למה התכוונו הכתובים באופן אחר. הקריאה החדשה ,אם יורשה לי, מעניינת וחותרת לאמת כיוון שלא מדובר בדרש אלא בפירושה של המילה "עיניים". או ליתר דיוק בפירושה הדו משמעי של המילה "עיניים". זה לא רק אבר ראיה אלא גם צומת. צמתים. כפי שניתן להבין בבראשית לח: א וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ. החיבה הידועה של המחברים הקדמונים לכפל משמעות העלתה את המחשבה כי כוונת הכתובים הייתה לספר באופן מחוכם כי משה פנה אל חותנו הגאה -שלא רצה לקבל טובה שלא מגיעה לו וביקש לשוב אל ארצו - כאדם שמכיר את הלכות המדבר לסייע לו ולשמור על הצמתים {בשביל המאחרים שלא יקחו את הפניה הלא נכונה..?}ובעבור זה אלוהים יזכה אותו בטוב.
רוח הטכסט כאן ברורה מעל לכל ספק: חותן משה "מפספס" את ברכתה של הארץ המובטחת. משה מציע לו להיצטרף אבל החותן רוצה לחזור הביתה. אז בסוף החותן נשאר להיות זה שעומד מאחור ומכוון את התנועה. במקור, זה סיפור של ביקורת. של גנאי. כנגד המדיינים . לסיפור יש קווים משותפים מאוד עם הסיפור על מפגשם האחרון של יעקב ועשיו וכן .אברהם ולוט. 2 עמים בצומת דרכים: זה הולך ימינה וזה הולך שמאלה.
