חג לה' בשילה -עיון בשופטים כ"א - הפרשה המסובכת בתנך

"חג לה' בשילה"- מגילות גנוזות   – שופטים כ"א

רקע:: בעקבות התעללות קשה בפילגשו של תושב בית לחם {יהודה} מצד

יושבי חבל בנימין  פורצת מלחמת חורמה בין שבטי ישראל לשבט

בנימין הסורר ,בתום הלחימה המציינת את ניצחון השבטים עומדים ראשי

העדה המנצחת בפני דילמה קשה הנוגעת לניצולים הגברים   מבני

בנימין  והיא  :כיצד יתאפשר המשך קיומו של שבט בנימין בשעה שבין הניצולים

אין נשים וכל ישראל נשבעו למפרע שלא לתת את בנותיהם

לאיש בנימין ?

בתוך כך  מתוארים אירועים קשים אחרים :  חיסול קבוצה אחת  שלא נענתה

לקריאה להילחם בבנימין  {יבש גלעד} וכן החילוץ  ה"גאוני" מן

המילכוד שתואר לעיל והיא ההצעה  לאנשי בנימין לבא  ולחטוף נשים

משילה{?!}

את הפרשיות  הללו תפסו רוב החוקרים כתיאורים המשקפים  באופן מציאותי

חברה חלוצית ,חצי פראית הנלחמת על הישרדותה טרם

התגבשה תחת דגל אחד ,מלך אחד.

מבלי שנכריע  בשאלת   ה"אותנטיות " הנוגעת לתיאור  הפרשה ולמביא

הדברים  ראוי לתת את הדעת  על החיבור עצמו . במובן הפשוט של

המושג שמשמעו  איחוי,איחוד . משום שניתוח  פרשה זו ,מזמן לקוראים הצצה

נדירה אך בהירה  מאוד לשלבי הגיבוש של הטכסט המקראי

הטכסט גופו- רצוף חזרות ושיבושים המקשים על ירידה לדעת פשוטו של

מקרא – הסיבה המרכזית נובעת מאופי העריכה ומנקודת הזמן

הרחוקה שבא עמד{כך יסתבר} העורך או העורכים האחרונים  

להלן תוצג  קריאה המעלה  2 מגילות -2 גרסאות שונות אשר ייתכן   והיו  

מונחות בפניהם   של המחברים  . אלו  עשו ככל יכולתם לסנטז את

הנראטיבים השונים לסיפור אחד אחיד. אך בשל המגבלות אשר עמדו בפני

אסכולות הסופרים בעת העתיקה  {אין  למחוק ! אין להעדיף מגילה

אחת על אחרת –ובמקרה של סתירה יש למצוא את פשר הדבר בדרך של

הערה בגוף המגילה. הגלגול הבא שלה ,אגב, יכלול את ההערה

כחלק אינטגרלי בחלל הטכסט }

שופטים כ"א

וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר:  אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא-יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה.  {השבועה } ב וַיָּבֹא הָעָם, בֵּית-אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.  ג וַיֹּאמְרוּ--לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל:  לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט אֶחָד. {מתאבלים על הכחדת שבט } ד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם, וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת, וּשְׁלָמִים.  {פ} ה וַיֹּאמְרוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי אֲשֶׁר לֹא-עָלָה בַקָּהָל מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: {בדיקת נוכחות} כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר--מוֹת יוּמָת. 

ו וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו; וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.{מתאבלים –2}   ז מַה-נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים, לְנָשִׁים;{מחפשים פיתרון} וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה, לְבִלְתִּי תֵּת-לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים. {השבועה- 2} ח וַיֹּאמְרוּ--מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה;{בדיקת נוכחות 2!} וְהִנֵּה לֹא בָא-אִישׁ אֶל-הַמַּחֲנֶה, מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד--אֶל-הַקָּהָל.  ט וַיִּתְפָּקֵד, הָעָם; וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד. {בשביל מה צריך להתפקד אם כבר גילו  שהחבר'ה של יבש גלעד נעדרים? }י וַיִּשְׁלְחוּ-שָׁם הָעֵדָה, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ--מִבְּנֵי הֶחָיִל; וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת-יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי-חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים, וְהַטָּף.  יא וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ:  כָּל-זָכָר, וְכָל-אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב-זָכָר--תַּחֲרִימוּ.  יב וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  {מה הקשר בין הוראות המשלחת לביצוע בפועל??}

יג וַיִּשְׁלְחוּ, כָּל-הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל-בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם, שָׁלוֹם.  יד וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן, בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד; וְלֹא-מָצְאוּ לָהֶם, כֵּן. {אם נתנו להם את הנשים ,אז מה הבעיה עכשיו???} טו וְהָעָם נִחָם, לְבִנְיָמִן: {מתאבלים 3}  כִּי-עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ, בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  טז וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, מַה-נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים:{מחפשים פיתרון 2"}  כִּי-נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן, אִשָּׁה.  יז וַיֹּאמְרוּ, יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן; וְלֹא-יִמָּחֶה שֵׁבֶט, מִיִּשְׂרָאֵל.  יח וַאֲנַחְנוּ, לֹא נוּכַל לָתֵת-לָהֶם נָשִׁים--מִבְּנוֹתֵינוּ:  כִּי-נִשְׁבְּעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אָרוּר, נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן.  {ס} {השבועה 3 }

{

יט וַיֹּאמְרוּ {איזה פיתרון משונה   :} הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה.  כ ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר:  לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.  כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן.  כב וְהָיָה כִּי-יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב (לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם--כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ, בַּמִּלְחָמָה:  כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ.  {איזו מין תשובה זאת להורים של הבנות???}  

כג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.  כד וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם, אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. 

השאלות הראשונות העולות בקריאה מורות על  חזרה  ובעיקר על סימטריה ברורה של חזרה על עיקרי המעשים . סימטריה זו ,על פי ההשקפות הרווחות, היא פועל יוצא

של עבודה כפולה על הטכסט אם מתוך הרחבה של מעתיק או מעתיקים לאורך גלגולי

השנים { "הלשון והספר" פרופ טור סיני } או בשל סינתיזה של מקורות שנאספו והובאו 

מתוך מקדשים שונים שהיו פרושים בישראל וביהודה {בית אל, שכם,

דן,ירושלים,חברון,באר שבע,שילה,גלגל ועוד. *האסופה המקראית פרופ מנחם הרן}

 על פי הכרה זו השוני בין  המקורות רומז  בחלקו  על  מיקומם הגיאוגרפי  כמו גם על

זמנם  של ה"מעלים  על הכתב" הקדומים .ואילו הסינתיזה  מורה על תכלית פעולתם של

המלקטים המאוחרים והיא  להקדיש  את המגילות ע"י חיבורם ,העתקתם,והגהתם .החל

מהראשונים בהם –הסופרים- שיצאו  קרוב לוודאי מחוג  המקור ס"ד  המשתקף מתוך

ספר דברים .אשר  הנביא ירמיהו  היה מראשי נושאי דברו  דרך עזרא הכהן כורת  ברית

העם   אל הספר ועד האחרונים  בירושלים שעסקו באיסוף מקורות מקהילות רחוקות 

שהקשר איתן נותק  לאורך מאות שנים* ראה חשמונאים ב פרק א -ג:  .

בניתוח  הפרשה שלעיל נציג בפני הקורא קריאה פרשנית  הלוקחת בחשבון את דרכי

האסופה המקראית והשערת חיבור המקורות כפי שהתקבלה על דעת רוב החוקרים

במאה האחרונה.

 .

 המתודה: נפריד בין החזרות ונעמיד אותם בקבוצות שונות כאשר הסימן המאחד לכל קבוצה

יהיו   מונחי לשון דומים. והנה כבר בקריאות הראשונות מתברר כי  החזרות אכן

"מסתדרות " סביב מטבעות לשון : "קהל" ו "עדה" כנגד "עם."  חניה במצפה מול חניה בבית

אל.כמו כן נפריד כדרכינו את הפיסקאות המתחילות במילה : "כי" המסמנות את טביעת

אצבעם של המחברים המאוחרים  .

גירסא א : הקדומה . { סימני הקבוצה: מטבעות הלשון: קהל,עדה,"בני ישראל"  } מספרת את הסיפור הבא:

ה וַיֹּאמְרוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי אֲשֶׁר לֹא-עָלָה בַקָּהָל מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: . 

וְהִנֵּה לֹא בָא-אִישׁ אֶל-הַמַּחֲנֶה, מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד--אֶל-הַקָּהָל

י וַיִּשְׁלְחוּ-שָׁם הָעֵדָה, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ--מִבְּנֵי הֶחָיִל; וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת-יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי-חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים, וְהַטָּף. 

יא וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ:  כָּל-זָכָר, וְכָל-אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב-זָכָר—תַּחֲרִימוּ!!

וַיִּשְׁלְחוּ, כָּל-הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל-בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם, שָׁלוֹם. 

וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן, בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד ; וְלֹא-מָצְאוּ לָהֶם, כֵּן. { מוסרים את שארית השבויות אשר לא מצאו   חן  בעיני השובים  }

טז וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, מַה-נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים:{כלומר השבויים הזכרים}   כיז וַיֹּאמְרוּ, יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן; וְלֹא-יִמָּחֶה שֵׁבֶט, מִיִּשְׂרָאֵל.  יח וַאֲנַחְנוּ, לֹא נוּכַל לָתֵת-לָהֶם נָשִׁים--מִבְּנוֹתֵינוּ

במרכז העניינים של מגילה זו עומד למעשה גורלם של גברי גלעד  :

במהלך  המלחמה מגלה העם כי אנשי יבש גלעד התחמקו מהגיוס –כנראה

שמבחינת המחבר עמדה נאמנותם לישראל מלכתחילה בסימן שאלה

{אחרת למה שישאלו "פתאום " מי לא הגיע...?}. אחר כך  שולחים אל

המתחמקים משלחת עונשין  

העורכת טבח בתושבים אך המחרימה  במובן הקדום של ה"חרם" {לוקחת

שלל אל הקולקטיב } שבויים זכרים  ושבויות שאינן בתולות .

איך יודעים שזה מה שהיא ביצעה ? משום ש מייד עולה  שאלת השלל .  

ושים לב כי רק  הערות המחברים בפס טז ובפס יח היא המטשטשת את כוונת הכתוב  ומקשרת אגב כך את הדברים לגורלו של שבט בנימין  - הרעיון המרכזי של המגילה השניה

כפי שנראה לעיל.

לדידה של מגילה זו: ההחרמה של השבויים מהגלעד הייתה הכרח על פי חוקי המקום והזמן.

מי שנפקד –אחת דינו להיות מוחרם ! השלום עם פליטי בנימין {שישבו בסלע

רימון כפי שמתואר גם כן בפרק הקודם } הושלם בטכס אשר בו צרפו אל שבט בנימין  את

השבויים הזכרים מהסיבה שחוקי החרם אסרו  על שבטי ישראל לתת להם- {לשבויי

הגלעד!!לא לבנימין} מנשותיהם .אך לבנימין אשר לא הצטרפו לחרם כנגד גלעד  –לא הייתה

כל בעיה ומכאן יתייחשו שארית הגלעד  לשבט מבנימין .

לשיטתו של  מביא הדברים הזה לא התקיים שום חרם כלפי בנימין אלא כלפי הגלעדים  

ובוודאי שלא ניכחדה אישה מבנימין ,השבויות הדחויות נמסרות לבנימין כמו גם  

שארית השבויים מהגלעד .

לזמנו של "מביא הדברים" ניתן להתייחס  על פי הקשר  של  מגילה זו –ל לקט עלילות  המלך שאול בן קיש איש בנימין{שמואל א} וייחוסו לגלעד  

באשר שם מתוארת משימתו הראשונה כמלך ישראל:  ההצלה של ...אנשי יבש גלעד מפני העמונים. וכמובן שם גם נקשר סופו הטרגי של שאול

לאנשי יבש גלעד {אשר מורידים את גופתו ואת גופת יהונתן מחומת עיר הפלישתים } בהקשר הזה אפשר ו ניתן לייחס  מגילה הזו לתחילת מחזור

עלילות שאול. {הקשר בין בנימין לגלעד-שאול מציל את גלעד- שאול נופל-אנשי גלעד קוברים אותו.} אם אכן מדובר בחלק ממחזור עלילות שאול

הרי שזמנו של מעלה הכתובים רחוק מאוד מזמנם של האירועים אותם הוא

מתאר שהרי האופק  הנשקף בהמשך המגילות הוא כמובן בית דויד

,והמלוכה.

עם זאת שפתה של המגילה רצופה בביטויים המתאימים לשפתו של אחד

המקורות הקדומים של התורה {שים לב ל"עדה" ל"קהל" ל"בני

ישראל" כפי שכתובים בספר שמות ובמדבר}  כמו כן במרכז הדברים

עומדת פרשה של חרם המשקפת דין אחר  לחוק החרם של ס"ד {דברים

פרשת כי תצא} שם מצווה השובה לשחרר את השבויה לנפשה באם היא

אינה מוצאת חן בעיניו ,ולפיכך אפשר להניח את קדמותה של הפרשה

שלנו לחיבור הדויטרונומי.: קו תחתון: מלכות ירבעם בן יואש  {החלק

הראשון של המאה השמינית לפנה"ס }

                                      קו עליון: ירבעם בן נבט –מלכות ישראל {המאה העשירית לפנה"ס}

מבחינה גיאוגרפית ניתן למקם את המקור באחד ממקדשי ישראל {שכם או

שומרון כיוון שלא בית אל ולא שילה מוזכרים בו למרות הקרבה לכאורה

לאזורי האירועים לגבי האפשרות של ירושלים הרי שקשה להניח בשל הגינוי

לשבט בנימין  }

.

גירסה ב  במרכזה של מגילה זו עומד גורלם  של אנשי בנימין לאחר המלחמה .

ב וַיָּבֹא הָעָם, בֵּית-אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.  ג וַיֹּאמְרוּ--לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת

ְּיִשְׂרָאֵל:  לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט אֶחָד.  ד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם, וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת, וּשְׁלָמִים. 

ו וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו; וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.  ז מַה-נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים, לְנָשִׁים; וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה,

לְבִלְתִּי תֵּת-לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים.

  ח וַיֹּאמְרוּ--מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה

ט וַיִּתְפָּקֵד, הָעָם; וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד. 

וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. 

טו וְהָעָם נִחָם, לְבִנְיָמִן: {משום שהחרם אינו מאפשר    לתת את השבויות סתם כך  לבנימין כפי שמפורש בפס כב }

 יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל

שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה.  כ ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר:  לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.  כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל

בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן.  כב וְהָיָה כִּי-יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב

(לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם--כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ, בַּמִּלְחָמָה:  כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. 

כג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם,{ וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.

מגילה זו אינה מכירה משלחת עונשין ולא חרם על אנשי גלעד

העם  יושב במקדש בבית אל וחוגג את נצחונו אך מודאג מהמשך קיומו של שבט בנימין

בשל חרם הנישואין אשר הטיל עליו הם עורכים מפקד ומתבררת הנפקדות של אנשי

גלעד.

מגילה זו מניחה כי הנפקדים "המציאו" {וימצאו מ.."} כופר בדמות 400 בתולות שהובאו

אל המחנה שילה.

אך אלו אינן יכולות להימסר סתם ככה לאנשי בנימין הנזקקים {וינחם העם.."} משום

החרם לעיל

העם מוצא דרך חכמה לפתור את המילכוד עם בנימין   – הוא מזמין אותם לחטוף להם

מ"בנות שילה" {אותם בתולות שבויות ששוחררו לחופשי בטבע..} ומרגיע אותם שהם

ערבים להם מול ההורים והאחים של ה"בנות" בטענה שהבנות לכאורה לא נלקחו

במלחמה וגם לא ניתנו במתנה {האסורה על פי החרם עם בנימין}

לזמנו  ולמקומו של המעלה על הכתב : הדאגה לבנימין והאיזכור של בית אל וערי בנימין 

והניסיון לאכן את מיקומה של שילה  מרמזים על כותב מאיזור יהודה העומד  מאוחר  לחורבן

שילה אך מוקדם לחוקות ס"ד וס"כ {ס"כ –אוסרת על קרבן שלא במשכן  ס"ד – אוסרת על

פיזור המזבחות} 

עבודת המחבר- הסינתיזה

משפטי המחבר –המאחד

וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר:  אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא-יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה. {פתיחה. תוספת. משום שהמגילה הראשונה אינה מכירה בהנחה זו או לכל הפחות אינה מזכירה אותו  }

כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר--מוֹת יוּמָת{למגילה א- מוסיף את  משמעות השבועה שבעקבותיה יצאה המשלחת האכזרית }

כִּי-עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ, בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל{למגילה ב- התוספת ה"בנאלית "  באה להסביר את שורת "צער העם" אשר הוסטה כעת בטכסט החדש  לשורה עוקבת המתארת  את מסירת הנשים!   }

כי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן, אִשָּׁה. {למגילה א- התוספת באה לקשר את  קריאת הזקנים לבנימין ולא לגלעד כפי שהסברנו למעלה }

כִּי-נִשְׁבְּעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אָרוּר, נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. {למגילה א- כנ"ל }

הסיפור המאחד: הנוצר מאיחוד המגילות. {להלן החלוקה למגילות כפי שמתבררת מחקירתינו:}

ירוק : המחבר

כחול: מגילה ב

אדום: מגילה א

וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר:  אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא-יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה.  ב וַיָּבֹא הָעָם, בֵּית-אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.  ג וַיֹּאמְרוּ--לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל:  לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט אֶחָד.  ד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם, וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת, וּשְׁלָמִים.  {פ} ה וַיֹּאמְרוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי אֲשֶׁר לֹא-עָלָה בַקָּהָל מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר--מוֹת יוּמָת. 

ו וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו; וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.  ז מַה-נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים, לְנָשִׁים; וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה, לְבִלְתִּי תֵּת-לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים.  ח וַיֹּאמְרוּ--מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה; וְהִנֵּה לֹא בָא-אִישׁ אֶל-הַמַּחֲנֶה, מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד--אֶל-הַקָּהָל.  ט וַיִּתְפָּקֵד, הָעָם; וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד.  י וַיִּשְׁלְחוּ-שָׁם הָעֵדָה, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ--מִבְּנֵי הֶחָיִל; וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת-יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי-חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים, וְהַטָּף.  יא וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ:  כָּל-זָכָר, וְכָל-אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב-זָכָר--תַּחֲרִימוּ.  יב וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. 

יג וַיִּשְׁלְחוּ, כָּל-הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל-בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם, שָׁלוֹם.  יד וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן, בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד; וְלֹא-מָצְאוּ לָהֶם, כֵּן.  טו וְהָעָם נִחָם, לְבִנְיָמִן:  כִּי-עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ, בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  טז וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, מַה-נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים:  כִּי-נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן, אִשָּׁה.  יז וַיֹּאמְרוּ, יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן; וְלֹא-יִמָּחֶה שֵׁבֶט, מִיִּשְׂרָאֵל.  יח וַאֲנַחְנוּ, לֹא נוּכַל לָתֵת-לָהֶם נָשִׁים--מִבְּנוֹתֵינוּ:  כִּי-נִשְׁבְּעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אָרוּר, נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן.  {ס}

יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה.  כ ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר:  לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.  כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן.  כב וְהָיָה כִּי-יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב (לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם--כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ, בַּמִּלְחָמָה:  כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. 

כג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; ַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם,{ וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. 

התמונה המצטיירת על פי רוחו של המחבר –המאחד היא כדלקמן:

*1. העם כואב את הכחדתו האפשרית של בנימין בשל השבועה

*2.  בינתיים נערכת בדיקה של השבטים הנוכחים במערכה ומתגלה כי אנשי יביש גלעד נפקדים

*3. משלחת עונשין להחרמת זכרים ונשים "יודעות משכב " בדרך לגלעד, המשלחת מגלה אגב אורחא ביבש גלעד  400 נערות בתולות אשר מייד נאספות  אל שילה  {העורך כנראה לא חש במתח השאלה שנוצרה עם חיבור המשלחת אל ה"מציאה" –מדוע לא הרגו את הנשים שלא יודעות משכב  כפי שנצטוו בתחילה...}

.

4. מוסרים את השבויות לניצולי בנימין {זה רעיון חדש שאינו קיים ב2 המגילות . במגילה הראשונה השבויות שלא מצאו חן בעיני השובים נמסרים לבני בנימין ואילו במקור המגילה השנייה עומד האיסור לתת את השבויות }

5. אבל הנשים אינן מוצאות חן בעינהם. ; וְלֹא-מָצְאוּ לָהֶם, כֵּן {החיבור גורם לטכסט להתפרש כאילו בני בנימין לא רצו בשבויות.. }

6. חוזרים לסקוור וואן- איך להציל את גברי בנימין-{ החזרה מתרחשת ע"י שעתוק ממגילה א ,לדידה של מגילה ב אין כל חזרה אלא המשך הפתרון}

7. החיבור מעקר את ה"טריק החכם" המובא במקור מגילה ב - משום שהוא כבר נתן את השבויות בסעיף 4 –מסר ונדחו בסעיף 5 . עכשיו הוא חייב להניח כי יש ממש באותו חג ה בשילה . תמים ונאיבי ככל שיהיה . {כדאי להזכיר כי במקור מגילה ב העם מחפש דרך למסור את 400 הבתולות מגלעד לבנימין שאם לא כן בשביל מה בכלל הוזכר העניין?}

8. החיבור מטשטש את כוונת המקורות ביחס לקשר הדם בין גלעד לבנימין –שהרי בסיפור המאוחד הנשים הן בכלל משילה!!

לסיכום:

חקירת הפרשה באמצעים פילולוגים ודיאלקטים מציעה כעת פתרונות לכל הקשיים 

שבפרק-בהם התקשו המפרשים מאות בשנים . אף על פי שנצמדנו לטכסט באופן מלא

ולא שינינו ולא הצענו אף לא שינוי של תג או אות בפרשה עמדה בבסיס פרשנותינו

קריאה חדשה המשיבה  את המגילה למקורותיה השונים תוך כדי חשיפת טביעת אצבעו

של המחבר הדויטרונומי.

המקרא-כפי שציינו בתחילת הדברים אינו אלא אסופה. זו אינה הנחה עוד אלא עובדה

המתבררת מתוך ניתוחים וקריאות רבות.לפיכך הקריאה אשר אינה לוקחת בחשבון את

אופי הטכסט מרחיקה מהסיכוי  להגיע ל...פשוטו של מקרא.