*כולי עלמא מכירים את מקורו של הביטוי המושרש והמקראי: "עצת אחיתופל" –הבא לתאר עצה רעה. אך קריאה במקור מראה כי עצתו של אחיתופל הייתה טובה מעין כמוה . שמואל ב,יז מעיד: ..." לְהָפֵר אֶת-עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה"
אם כן עצת אחיתופל משמעותה- עצה טובה מיועץ רע ומכאן ניתן להבין את גילגולו של המושג השם דגש על זהותו של היועץ לפני עצתו .
*המילים פרוזדור, דוגמא –הם שיבוש של הארמית בהתאמה: פרוזדוד ,ודיגמא
*וכן המושג הידוע לשון סגי נהור שנתקבע כמונח הבא לציין את היפוכו של דבר מתוך לשון "נקייה" נולד כשגיאה מתוך מאמר ידוע במדרש לבראשית רבה {תקופת הגאונים המאה השמינית ואילך לספירה} :
"צווחין לעוירא- סגיא נהור"-כלומר יש לקרוא לעיוור "רב אור"
אך שוב קריאה מדוייקת במקור מראה כי המשפט השלם אומר דבר אחר לחלוטין :
"בשוק סמיא צווחין לעוירא סגיא נהור"- זאת אומרת שבמקום של עיוורים גמורים –כבד ראיה נחשב לחד רואי ..{מין ואריציה קדומה ל"בשדה של דרדרים גם קוץ נחשב שושנה.."}
* המונח: חלק מחמאה –גם הוא יסודו בקריאה שגויה : "-תהילים נב,כב::
חלק מחמאה פיו, וקרב ליבו.
רכו דבריו- משמן, והמה פתחות
המקור אינו מדבר על חלוקה של מחמאה כי על מידת החלקות של דברי החנפן{יותר מאשר חמאה..}
- לו יהי- המושג בעברית שמסמן תקווה מבוסס גם הוא על קריאה שגויה: יחזקאל טז
" וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ, וַתִּזְנִי עַל-שְׁמֵךְ; וַתִּשְׁפְּכִי אֶת-תַּזְנוּתַיִךְ עַל-כָּל-עוֹבֵר, לוֹ-יֶהִי"- בחולם לא בשורוק . כלומר לו{לעובר} יהיה יופייך
